תרגול והרהורים במהלך המדיטציה - תמצית התמצית

Samuel Hochman
20 באוג׳
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 31 באוג׳

תרגול והרהורים במהלך המדיטציה...

בדתות השונות יש ניסיון לראות את המציאות ומה שקורה בה - גם לכלל האנושות - ובמיוחד למציאות החיים הפרטית שלנו – כאילו הן תוצאה של החלטה של כוח עליון. והנחמה/התועלת שיש בכך, הם שזה לא שרירותי ולא מקרי.

במסורות רוחניות של המזרח יש משהו דומה אבל בלי אלוהים/ בורא העולם. ראיית העולם היא שיש בחיים איזשהי חוקיות למציאות – שזה כמו אלוהות אבל לא בדיוק/ולא ממש, ועדיין הכל קורה בגלל החוקיות (תנאים ונסיבות) ולא היה יכול שלא לקרות. ומוטב לנו לפעול לפי מה שנתפש בתוכנו כמה שהמציאות מבקשת שנעשה – בחלקו בתגובה לנסיבות חיצוניות – ובחלקו – דרך האופן שהחוקיות והנסיבות פועלים עלינו ודרכנו – ומייצרים נגזרות אחרות/נוספות של המציאות. מרבית הסבל האנושי נובעת מההתנגדות /וההתעלמות שלנו מכך. מההתעקשות שמה שאין – כיוון שלא יכול היה להיות – יהיה. ולהיפך. מה שיש שהוא תוצאה של כל היבטי המציאות שחברו כדי להביא לעולם – ואשר לעיתים אינו לטעמנו – ולפעמים מתפרש על ידינו כאומר משהו שלילי עלינו – ואנחנו מתעקשים שלא יהיה. זאת תמצית הסבל האנושי. בדרך כלל זה נתמך על ידי השוואות שהן תמיד שגויות.

הכי חשוב: אנחנו איננו רק בשר ודם - חיה מתוחכמת - גוף נפש/אישיות - אלא הרבה יותר מכך - ישות מסתורית: רוח שבוראת עולם. Seer and not the seen. הדממה שבנו.

החיה בנו פועלת בפרדיגמה של להשיג עוד ועוד, לספק צרכים ולהגשים רצונות. לחתור שיהיה לנו את מה שאנחנו אוהבים. הכאב האנושי מגיע מכך, שאנחנו לא רק מסתפקים בחתירה להשגת יעדינו, אלא אנחנו גם נאחזים בהם. מייחסים להם חשיבות אינסופית כאילו לא נוכל לחיות בלעדיהם. זאת האחיזה שמעוררת בנו את הכאב. המיינד משוכנע (בטעות) שבלי האובייקטים שהוא משתוקק אליהם, חיינו יהיו חסרי טעם. זאת ראייה לגמרי שגויה (אוויג'ה/ אשליה) אבל כמעט בלתי אפשרי להיווכח בכך ברמת המיינד. הרוח שבנו יכולה לפעול באופן הפוך. לחתור לאהוב את מה שיש. וגם לנוע לעבר מצב תודעתי של דממה.

הרוח בתוכנו שייכת למימד של ה unborn/uncreated/unmanifested – מימד של אמת מוחלטת שם אפשר לבוא לכלל זיקה עם מי שאנחנו בעומק מהותנו – אבל באופן שלא יכול להיתפש על ידי המיינד והחשיבה.

אל זה מתוודעים רק במדיטציה!

במדיטציה אפשר גם להיווכח מעבר לכל ספק, שאפשר להרפות מהאחיזות שלנו – והכל יהיה בסדר... כשאנחנו נאחזים נדמה לנו שבלי מה שאנחנו משתוקקים אליו – פשוט "נטבע". ובמדיטציה אפשרי לנו לראות את חוסר האמת בכך.

גם מי שיצא לו לא להיות מאד "מוצלח" בהתנהלות "בעולם הזה" – יש לו עדיין שפע רב בעולם שמעבר – שאפשר להיכנס אליו ולשהות בו בכל זמן שנחפוץ בכך. עולם בלי "מיינד" הוא עולם שכולו טוב! מעין עולם הבא. מלכות שמיים - Kingdom of heaven

צריך לבדוק תמיד למה אנחנו מתנגדים? מה אנחנו לא מוכנים/ יכולים לקבל בעצמנו ו/או בחיינו?

איפה יש אצלנו craving היאחזות והתעקשות על דברים שבלעדיהם אנחנו לא יכולים?

איפה יש אצלנו הזדהות/ התמכרות? רצונות בעוצמה מוגזמת

קצת בגלל שסיפוק הרצונות יביא איתו הנאה והרגשה טובה, אבל עוד יותר מכך שזה יגיד עלינו משהו טוב.

צריך לחפש את השקרים שהמיינד מייצר וכך מאמלל אותנו

לזכור שאסור להאמין למיינד:

חושבים בטעות שהמיינד רואה/ מצלם/ משקף מציאות, ולכן מאמינים למה שהוא אומר לנו. אבל זאת טעות. המיינד הוא "מכונת סיפורים" / מקרנה של סרטים

חלק גדול מהטעויות שלנו נובע מהשוואות עם אחרים, ומחשיבה שמה שזמין להם צריך/ יכול להיות זמין גם לי. ושוכחים שכל אחד מאיתנו הוא "עולם" אחר שמתקיים על פני "מערכת צירים" נפרדת.

המיינד לא מסוגל להבין שמה שאין לנו – גם אם לכולם סביבנו יש – לא היה יכול להיות לנו. כי הכל הוא תוצאה של תנאים ונסיבות

אנחנו סובלים בגלל שלא מקבלים שהכל קורה מעצמו – בגלל תנאים ונסיבות – ולא יכול היה להיות אחרת. ואנחנו לא עושים "באמת" כלום – כי אין "אני" קבוע/נפרד ומוצק. גם "האני" שלנו הוא פבריקציה של היקום.

וסוג אחר של אוויג׳ה - שהוא עוד יותר יסודי - נוצר מכך שאנחנו לא מצליחים לשים לב לכך שתמיד – בלי קשר "לחשבונאות" של מה שיש לנו ומה שאין לנו – תמיד יש לנו בכל אופן – שפע אינסופי

מה שנוכח "בעולם" שלנו – כמו קשת בענן – זה שילוב של מה "שבחוץ" עם מה שבתוכנו. ואם נתבונן ב"חוץ" עם עיניים של ראיית השפע/ הנס/ הפלא – תמיד נחווה שפע אינסופי.

מה הכי חשוב לכלול בסדר היום/ העשייה שלנו: